החלטה בתיק בש"פ 1466/04

           בפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ח' כבוב), שניתנה ביום 12.1.04 בתיק ב"ש 93415/03, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

           העורר עומד לדין בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. כתב האישום, שהוגש ביום 22.12.03, מייחס לו קשירת קשר לביצוע פשע (שוד) לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק עונשין) ועבירה של שוד בנסיבות מחמירות (נשק חם וחבורה) לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין.

           לפי הנטען בכתב האישום, קשר העורר, ביחד עם אחרים, קשר לבצע שוד בבית פרטי בהרצליה פיתוח. העורר והאחרים חדרו לבית, עת שהו בו המתלוננת ובתה, כשהם רעולי פנים ומצוידים באקדחים. במהלך השוד איים העורר על חיי המתלוננת ובתה ותקף אותה. העורר וחבריו הצליחו לגנוב את תכולת הכספת וכן תכשיטים השייכים למתלוננת ונמלטו מן המקום.

           בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה (להלן: המדינה) לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים כנגד העורר.

           באת-כוח העורר טענה בפני בית-המשפט המחוזי, כי הראיות בתיק הן נסיבתיות וכי לא ניתן להוכיח, כי העורר היה כלל במקום השוד ובמיוחד לגבי עניין התאמתו להיות הדמות הדומיננטית בביצוע השוד. כמו-כן פרטה באת-כוח העורר את הספקות המתעוררים, לטענתה, מחומר הראיות שבתיק וכן את העובדה, כי בדיקות מעתק כף הרגל והדגימות של סיבי הקפוצ'ון שנלקחו מהזירה עדיין לא אומתו.

           מנגד, טענה באת-כוח המדינה, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר. באשר לעילת המעצר טענה, כי מעבר לעובדה, שמדובר בשוד מזוין , אשר מקים חזקת מסוכנות, מסוכנותו של העורר עולה אף מאופי המעשים שלו. הוא היה השודד העיקרי, האלים והתוקפן מכולם, הוא זה שאיים על המתלוננת ובתה ואף השתמש באלימות כלפי המתלוננת. עוד הוסיפה וטענה באת-כוח המדינה, כי מסוכנותו של העורר עולה מעברו הפלילי, לחובתו מאסר על תנאי של שמונה חודשים על עבירות אלימות.

           בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

           מכאן הערר שבפניי.

           לאחר עיון בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי ושמיעת טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להידחות. לא מצאתי, כי נפל פגם בהחלטה להותיר את העורר במעצר עד תום בירור דינו.

           טוען בא-כוח העורר, כאמור, כי הראיות בתיק הן נסיבתיות וכי לא ניתן להוכיח, כי העורר היה כלל במקום השוד.

           אין בידי לקבל טענה זו.

           אכן, חומר הראיות שנאסף כנגד העורר מתמצה, בעיקרו, בראיות נסיבתיות בלבד. עובדה זו, היא כשלעצמה, אינה שוללת אפשרות של מעצר עד תום ההליכים מקום בו מצטרפות הראיות הנסיבתיות לכדי מסכת של ראיות לכאורה, המעמידות סיכוי סביר להרשעה (ראו בש"פ 991/99 מדינת ישראל נ' משה קנילסקי (לא פורסם); בש"פ 139/97 פרץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 1977/94 אוחנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אולם, כאשר בראיות נסיבתיות עסקינן, עליהן להיות על פניהן בעלות עוצמה כזו המובילה למסקנה לכאורית ברורה בדבר סיכויי ההרשעה (ראו בש"פ 991/99 מדינת ישראל נ' משה קנילסקי (לא פורסם)).

           הלכה היא, כי בשלב המעצר אין בית-המשפט בוחן כל ראיה כשלעצמה ועליו לבחון את המכלול ולהעריך עד כמה, ברמה הלכאורית, יש בראיות שנאספו כדי לבסס סיכוי סביר להרשעתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו (ראו בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (2) 133).

           על רקע מבחן זה, נסקור את תשתית הראיות הקיימות. כאמור, מערכת הראיות בעניינו של העורר היא נסיבתית. במסגרת ניתוחה, יש לסקור את האלמנטים העובדתיים השונים העולים מחומר הראיות ולבחון האם בהצטברותם זה לזה הם מגבשים תמונה ראייתית המצביעה, ולו לכאורה, על אשמת העורר.   

           האחד, מספר הרכב שמסר העד שהבחין ברכב מחוץ לבית הנשדדות זהה למספר הרכב של העורר. השני, פלט מיקום שיחות הטלפון הסולולרי של העורר מעיד על כך, שהוא היה בדרכו מנתניה דרומה, ולאחר-מכן בחזרה צפונה לנתניה בזמן הרלוונטי למעשה השוד, כאשר בשעה 19:22 שהה ברחוב סמוך למקום השוד. השלישי, בביתו של העורר נתפס קפוצ'ון שחור, אותו לבש כאשר שב הביתה. המתלוננת מסרה, כי השודד שהנהיג את החבורה לבש קפוצ'ון שחור ונעל נעליים שחורות גבוהות. הרביעי, האליבי שמסר העורר הופרך, הוא מסר, כי שהה בנתניה ואף קיבל דו"ח תנועה בערך בעשה 19:30-20:00 וחזר זמן קצר לאחר-מכן לביתו. הדו"ח שנרשם לעורר נרשם בשעה 18:10. בנוסף, אחיו וגרושתו מסרו בעדותם, כי הוא חזר הביתה בשעה 21:00 בערך.

           ממכלול הראיות שנאספו כנגד העורר, כפי שנבחנו, יש בכדי לבסס לכאורה סיכוי סביר להרשעתו באישומים המיוחסים לו.

           אשר לחלופת המעצר. שומה על בית-המשפט לבדוק בכל מקרה חלופת מעצר.

           לא שוכנעתי, כי בנסיבות שתוארו לעיל, קיימת חלופת מעצר כלשהי, אשר יש בה, כדי להפיג את מסוכנותו של העורר.

           מדובר בעבירה חמורה של שוד מזוין. מעשיו של העורר - כמו גם היותו השודד העיקרי והאלים מכולם - חמורים מאוד. מדובר באדם, שהשתמש באלימות כלפי המתלוננת ואשר יש לו עבר פלילי בגין עבירות אלימות והוא מהווה סיכון של ממש לביטחון הציבור. לעניין זה קיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית, הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות, אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), כך שהעובדות שבפני מקימות את חזקת המסוכנות האמורה בחוק.